ילדה עצובה

אמא, אני מפחדת למות מקורונה!

"אמא, אני מפחדת מקורונה!" הקטנה שלי בת השש נצמדת אלי, מבט מפוחד בעיניה.
"ממה את מפחדת בדיוק?"
"אני מפחדת למות, כמו שאנשים מתים בסין".
"נו, הגיעה השעה שלך, מטפלת מדופלמת!" אמר קול לגלגני משהו בתוכי. "נראה אותך בשטח!"
אבל כאן אני האמא, אני לא בקליניקה. אני עם הילדה שלי וגם אני מפחדת. ממחלות, ממוות, מפניקה, ממחסור באוכל, בכסף. ואני נדרשת לתמוך בקטנה שלי, להיות יציבה וחזקה בשבילה.
אז אני נושמת. עושה את הדבר הפשוט הזה שממילא נעשה באופן טבעי. רק שעכשיו אני עושה את זה עם עם תשומת לב, עוקבת אחרי האוויר שנכנס ויוצא מהריאות.
עכשיו אני מוכנה יותר לענות לשאלות של בתי.
היא כבר יושבת על הברכיים שלי, גופה הקטן קרוב אלי.
"זה באמת מפחיד", אני מתחילה. "אף אחד לא רוצה למות".
היא מקשיבה בלי להפריע.
"את יודעת, ילדים קטנים כמעט ולא נדבקים בקורונה ובטח לא מתים. לקצת ילדים שנדבקו יש חום גבוה והם מבריאים".
"אבל מה עם סינים? אני מפחדת מהם", הנושא קיבל תפנית חדשה. במוחה הצעיר המוני סינים נכנסים לארץ ומפיצים את הקורונה.
פעם, בימי תפארתו של "אלי אקספרס" קניתי גלובוס שמתחבר לחשמל ומעיר כל מיני מקומות בעולם. הגיע שעתו היפה לשמש כעזר להסברה.
"את רואה איפה סין נמצאת? ואיפה ארץ ישראל?" מצאנו את המדינות וראינו את המרחק ביניהן. "סין רחוקה. ועכשיו אף אחד לא בא ממנה".
עוד כמה דקות שוחחנו על הקורונה והשלכותיה. שיחה שמתאימה לרמה וטווך הריכוז של גיל שש. אחרי זמן קצר בתי נטשה את הנושא לטובת העיסוקים החשובים האחרים, כגון קפיצה בחבל ומשחקים. השיחה התנהלה בערב שבת. מאז שמעתי כמה פעמים את הקטנה מוסרת לאחיותיה את תוכנה בביטחון מלא.
האם כבר דיברת עם ילדיך על הקורונה ומה שקשור אליה?
גם אם ניהלנו שיחה אחת או שתיים, הנושא עולה שוב ושוב ואנחנו נדרשות לענות על שאלות, להתייחס לפחדים ולדאגות.
למה כדאי לשים לב?
1. ילדים רגישים מאוד למסרים של הוריהם, מילוליים ולא מילוליים. חשוב לשים לב למה שאנחנו משדרים להם באמצעות הדיבור ועוד יותר חשוב למה שמעבר לו. זה טבעי שגם אנחנו, ההורים, דואגים ומבולבלים עכשיו. יחד עם זאת, ילדינו זקוקים להרגשה שאפשר לסמוך ולהישען עלינו. לכן הכרחי שקודם כל נשים לב לרגשות שלנו, נתייחס אליהם וננסה למצוא עוגנים עבורנו בשביל לשמש כעוגן בטוח בשביל ילדנו. זה לא אומר שאסור שילדינו יראו שגם לנו קשה. הפוך, חיוני להראות להם איך מתמודדים בצורה יעילה עם מצבים של לחץ וחוסר ודאות.
2. נשים לב למה שילדים שומעים בסביבתם. הרבה פעמים בלי כוונה אנחנו חושפים את הילדים לדיבורים שלא מתאימים להם מבחינה התפתחותית ומעוררים אצלם פחדים מיותרים.
3. נצמצם חשיפה לחדשות. מיותר להציף ילדים (וגם את עצמינו) בשטף של מידע מלחיץ שחלקו הלא מבוטל נועד להעלאת הרייטינג.
איך ננהל את השיח על הקורונה?
א. כמו תמיד, חשוב להקשיב לילדים, להכיל את רגשותיהם ולתת להם תוקף. הרבה פעמים הנטייה הטבעית שלנו כהורים היא להרגיע אותם מיד ולגרום להם להפסיק לפחד או לדאוג. לכן אנחנו אומרים משפטים כמו "אין מה לפחד", "זה שטויות" וכו'. הילדים זקוקים לנכונות שלנו להיות עם רגשותיהם, גם הקשים ביותר. אחרת הם מרגישים עוד יותר חרדים ובודדים. נוכל להגיד לילד: "אני מבינה שאתה מפחד", "זה בסדר לפחד", "הרבה ילדים מפחדים" וכו'.
ב. שימו לב להתאמת המסרים לרמה של הילד. חשוב לתת הסברים פשוטים במילים שמובנות לילד לפי גילו ולפי רמת התפתחותו.
ג. לא צריך להסתיר מידע, אבל גם אין צורך להציף.
ד. דברו עם ילדיכם על נקיטת אמצעי זהירות, כגון שטיפת ידיים יסודית וכו'. מעבר לתועלת הבריאותית זה נותן להם תחושה שהם פועלים בכוון של הגנה מפני הוירוס (רק שימו לב שילדיכם אינו מפתח עיסוק יתר בשטיפה).
ה. חיוני להעביר מסרים של תקווה, אופטימיות והפקת תועלת מהתקופה הזאת. כל משפחה והתנאים שלה – איך אפשר לנצל את החופש הכפוי לטובתינו.
ו. מיותר לציין, אבל הכרה בכך שהקב"ה מנהל את העולם, אמונה וחיזוק במידת הביטחון חיוניים בהתמודדות בתקופה הזאת. נזכיר את זה שוב ושוב לעצמינו ולילדנו.

מאחלת לכולנו לעבור את התקופה הזאת בבריאות ובהקשבה לעצמינו ולילדנו. בין השאר נוכל לנצל את החופש הכפוי לחיזוק והעמקת הקשר עם האוצרות שלנו וניצול הזמן לפעילויות משותפות שמעומס החיים לא הגענו מספיק אליהם- משחק, הקראת סיפורים וסתם צחוק והשתוללות  בריאה. 

רגע, אמא! אל תשכחי למלא את כתובת המייל שלך כדי שהפוסטים הכי מעודכנים יגיעו ישירות אלייך

דילוג לתוכן