ילדים מתחילים את ביה

ארבע פעולות פשוטות שיעזרו לילדך להתחיל את שנת הלימודים מרגל ימין

מחר היא מתחילה.
שנת הלמודים הכי לא צפויה שהכרנו.
שנת הלימודים שחוסר וודאות וחששות הם מסימניה הבולטים.
הרבה מאתנו האמהות מרגישות חוסר רוגע ומועקה ביחס לתחילת הלימודים.
האם הילד ידבק, חלילה? האם תהיה הדבקה במשפחה? כמובן, גם האפשרות “רק” לשהות בבידוד לא מוסיפה שמחת חיים לרב האנשים.
אפילו אי אפשר לשהות בגן כמה זמן שצריך כדי שהילד ירגיש בטוח יותר או  ללוות אותו למקומו בבית הספר בימים הראשונים, בגלל המוגבלויות של הקורונה.
אין ביכולתנו לשנות את המציאות הלא נעימה הזאת.
ועדיין יש לנו הרבה מה לעשות כדי לעזור לילדינו לצלוח את תחילת השנה והמשכה בצורה הכי טובה שאפשר.
הורים יכולים לשדר לילדיהם תחושת בטחון גם בזמנים מבולבלים כאלה. אנחנו לא צריכות לפזר הבטחות ללא כיסוי, אבל בהחלט אפשר והכרחי להעביר לילד תחושה שהוא יכול להתמודד עם המצב המורכב הזה.
באופן טבעי אנחנו נוטות למדוד את מידת ההתמודדות של הילד על-ידי התנהגותו. כלומר, אם הילד בוכה, מתלונן,  נראה עצוב או עצבני בזמן שהוא נפרד מאתנו ליום לימודים או חוזר ממנו, או במהלך היום, זה סימן שהוא מתקשה להתמודד.
נכון שיש ילדים שיותר קשה להם להסתגל ובזמנים אחרים היו למקבלים הרבה יותר תמיכה וומן הסתם מתרגלים מהר יותר למעבר, אבל סך הכל מדובר בהתנהגויות נורמטיביות.
זה נורמטיבי לבכות בתחילת שנת הלימודים, זה נורמטיבי לחשוש מהפרידה מההורים, זה נורמטיבי להתעצבן כשיושבים חבר טוב בכיתה וכו’.
אלה בדיוק הסימנים שהילד מתמודד. לרגשות שלו נדרש פתח אוורור. תחשבו מה היה קורה אם היה צריך לכלוא אותם בפנים.
כמובן, חשוב לשים לב שיש שיפור הדרגתי בתהליך ההסתגלות של הילד ולחשוב איך לעוזר לו מעבר לרגיל אם נצפה קושי מתמשך או עוצמתי.
רב הילדים יעברו את התקופה הזאת ויתאקלמו במסגרת גם בתנאים של חוסר וודאות, חובת חבישת מסיכות ושמירה על מרחק. זה לא אומר שיהיה להם קל, אבל רובם חסינים יותר ממה שאנחנו האמהות מדמיינות.
הגורם המרכזי ביותר שישפיע על מידת ההסתגלות של הילד למסגרת הוא העמדה שלמו והשדר שהוא מקבל מאתנו.
לכן הכרחי קודם כל לשים לב לרגשות ולמחשבות שלנו לגבי שליחה של הילדים למסגרות הלימודיות.
תרגיל קצר יכול לעזור לך להיות מודעת יותר למה שקורה לך בפנים בקשר לתחילת שנת הלימודים:

  1. דמייני שאת הולכת להיפרד מילדך ביום ראשון של הלימודים. תנסי לדמיין את המצב עם כמה שיותר פרטים.
  2. שימי לב למחשבות, רגשות ותחושות שמתעוררים אצלך בעקבות הדימיון. האם את מרגישה חרדה, אשמה או אולי מבוכה? מה המחשבות שלך? “איך אני שולחת אותו כשהוא עלול להידבק”? או “אם היא תצטרך בידוד אני לא יכולה להפסדי יותר ימי עבודה”? או אולי “אם אני משאירה אותו לבכות ככה ייקח לו שעות להירגע. הוא יהיה מסכן. אסור לי לעזוב אותו”? האם את חשה מועקה בגוף או כל תחושה אחרת לא נעימה?
  3. תני למחשבות, רגשות ותחושות להתקיים בתוכך, בלי מאבק או הימנעות מהם.
  4. איזו תגובה שלך הטובה ביותר עבור ילדך? האם החרדה שלך תעזור לו להתמודד? האם את נמנעת מלתת לו תמיכה בגלל שקשה לך לראות אותו בוכה ועצוב ואז את מבטלת את רגשותיו או מנסה “להוציא” אותו מהם? האם את משדרת לו מסר מעצים של בטחון ואמונה ביכולות שלו או מסר מחליש שמגביר את הקושי?
  5. כל המחשבות, הרגשות והתחושות שלך לגיטימיים. את גם לא חייבת לאהוב אותם או להרגיש אתם בנח. כך גם ילדך. הוא חווה כל מיני רגשות, יש לו מחשבות שמטרידות אותו. ועדיין גם את והוא יכולים להתמודד. לא רק לשרד. אלא לצאת מחוזקים מהמצבים האלה.
  6. לא תמיד יהיו לך פתרונות איך לפתור את הקושי של הילד ולהקל על החששות שלו. לא תמיד את גם צריכה לעשות את זה. עצם העובדה שאת מסכימה להיות עם הרגשות הלא נעימים של ילדך, להקשיב, להביע אמפתיה ולא להיכנס לחרדה או לחיפוש קדחני איך לפעול כדי שלא ירגיש אותם, עוזרים לילדך להתמודד עם הקושי.

ולסיום כמה עצות פרקטיות שיכולות לסייע לילדך להסתגל טוב יותר:

  • כמה דקות של זמן ביחד בבוקר יתנו לילד “חיסון התמודדות” נפלא. אני יודעת שזה כרוך בהתארגנות מראש, אבל שווה להקדיש לכך זמן (5-10 דקות). זה יכול להיות זמן לחיבוקים, משחק, קריאת סיפור או שיחה. פעילות שמעלה דופק מצוינת לויסות רגשי. אפשר לקפוץ ביחד, לרקוד או לעשות כל דבר אחר שמניע את הגוף וגורם להנאה ולצחוק.
  • ילדים צעירים (ולא רק) נהנים מטקס פרידה קבוע. אפשר ליצור טקס כזה שיכלול לדוגמה שלוש נשיקות, שלוש חיבוקים ודיקלום קצר, כמו: “לגן אני הולכת לשחק עם חברות. ואמא נותנת לי המון נשיקות. שתי נשיקות בלחי, נשיקה אחת באף. אותן אני שומרת עד שמהגן חוזרת” (חרוזים לבנים, אבל אין דבר. יופי ספרותי אינו המטרה כאן).
  • אפשר לתת לילד צעצוע פרווה קטן, תמונה של בני המשפחה או כל דבר אחר שיזכיר לו את הבית ויעודד אותו בשעת הפרידה.
  • אפשר להכין עם הילד מלאכה של לב גדול שמסמל את הלב של הילד ובתוכו להדביק לב קטן שמסמל את הלב של האמא. אותו דבר מכינים עבור האמא- הלב הגדול הוא של האמא והקטן בתוכו הוא של הילד. כך כל אחד מקבל את הלב שלו עם הלב של השני בתוכו. תזכורת שכל אחד נמצא תמיד בתוך הלב של השני  גם אפ פיזית אנחנו רחוקים.

מאחלת לכולנו שנת לימודים בריאה, רגועה, נעימה ופורייה.

 

רגע, אמא! אל תשכחי למלא את כתובת המייל שלך כדי שהפוסטים הכי מעודכנים יגיעו ישירות אלייך

דילוג לתוכן