הורות מהשטח

השנים עפות מהר. את כבר אמא לילדים, אולי אפילו לילדים בוגרים. ההורים גם לא נהיים צעירים יותר. יתכן ויש לך קשר חם וקרוב עם הוריך.

השאלות הכי משמעותיות מבחינתי בנושא הצבת גבולות קשורות אליך: -איפה הצבת גבולות פוגשת אותך? -איך את מרגישה כשמישהו (לא דווקא הילד) לא מרוצה מהגבול שלך? -איך

כבר בגילה הצעיר רואים שיש לה אופי. היא עומדת עם אמא שלה לפני בתור במכולת. כלומר, האמא שלה עומדת והיא מקפצת סביבה ויורה מילים בקצב

עיניים נפוחות מבכי מסתכלות עליך במבט מאשים. לפחות כך זה נראה לך. הידיים הקטנות מחזיקות בך כאילו היית קרש הצלה בים סוער. "אמאאאאא, אל תלכי"!

אני בחוץ בסבב של סידורים כשעל הצג מהבהב ה"בית" השגרתי שהפעם משדר לי דחיפות משום מה. החוש האימהי וההצצה בשעון מרמזים שהשיחה היא מבתי הקטנה

"הילד שלי לא מתמודד עם תסכול", זאת תלונה נפוצה מפי אמהות. "הוא מתפרץ כשמשהו לא הולך לו, חייב שהכל יהיה כפי שהוא רוצה". ואיך אנחנו

מילא להתעצבן מידי פעם על הילדים, לצעוק או להעניש אותם בגלל קושי אישי שלא קשור דווקא אליהם. מילא להרגיש לפעמים מותשת, עייפה או חסרת סבלנות

היא עומדת בדלת אחרי חיבוק, נשיקה ואיחולי "בהצלחה" הדדיים כשהבעה מוטרדת מצטיירת על פניה המתוקות. "אמא, תכתבי לי פתק שאני לא חייבת לאכול בצהרון". אני

"אני לא גרה באזור ה"חם", אבל מאז תחילת היירוטים וכל ההתפרעויות ברחובות אני מסתובבת עם חרדה. מתעוררת בבוקר והלב שלי כבר דופק על 200. הולכת

אני כל כך רוצה לעסוק ולכתוב על בעיות "רגילות" של הורים וילדים. קצת חוסר משמעת, קצת פחדים, קצת קשיים לימודיים, קצת חוסר נחת. ברור שהקשיים

יש ילדים שכל השנה מחכים לל"ג בעומר. מיד אחרי פסח הם אוספים קרשים וענפים במרץ, עובדים על בניית מדורה מפוארת וחולמים על הרגע הקסום של

הן מגיעות אלי ביחד, מתוקות ונרגשות מהשמלות החדשות שלבשו בפעם הראשונה. הקולות שלהן מתערבבים בשאלה תמימה: "אמא, השמלה יפה עלי?" "השמלה הזאת מהממת עליך"! זה