ילדים שמחים

האם המבצע באמת שווה?

“איזה בלגן נורא בחדר שלך! אי אפשר לדרוך על הרצפה מרב חפצים.

את חייבת לסדר את זה מיד!”

“אמא, תעשי לי מבצע של סידור החדר!”

דיאלוג שיכול להתרחש בהרבה בתים.

במקום להפציר, לצעוק, להעניש או להרים ידיים, הורים מניעים את הילדים לשפר את התנהגותם בעזרת מבצע נושא פרסים.

מה יכול להיות מזיק בגישה הזאת?

סביר להניח שאפילו נראה “פרץ” של התנהגות רצויה בהתחלה.

ברור שילדים אוהבים כוכבים ופרסים. ואנחנו מרגישות הרבה יותר טוב עם נתינה חיוביות מאשר עם מתן עונש.

אבל אף אחד, כולל הילדים, לא אוהב שדברים שהוא זקוק להם או רוצה אותם משמשים ככלי מניפולטיבי לשלוט בהתנהגותו. בסופו של דבר מבצעים ופרסים לא עובדים טוב יותר מאשר עונשים.

למה?

  1. רעיון של מבצע מתבסס על אמונה שהתנהגות לא רצויה נובעת מחוסר מוטיבציה.

שימוש במבצע מקשה על ההורים להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות של הילד. האם יש שם צורך שלא מקבל מענה או אולי חסרה לילד מיומנות לבצע את מה שאנחנו מצפים? הילד יכול להיות עייף, רעב, מפחד, כועס, מוצף , כלומר  לא מסוגל להתמודד עם רגשותיו  ותחושותיו שנמצאים מאחורי התנהגותו המפריעה.

יתכן שהילד פשוט לא יודע (עדיין) לעשות את מה שאנחנו רוצות. בן שנתיים  לא מסוגל לסדר את כל המשחקים שהוא פיזר בסלון, גם אם נציע לו את הפרסים הכי שווים בעיניו. זה כמו שאני לא יכולה לעשות סלטות באוויר, גם אם יבטיחו לי הרבה כסף עבור הביצוע.

  1. מבצעים עלולים לפגוע במוטיבציה פנימית.

אין ספור מחקרים מוכיחים שכשאנחנו נותנים לילדים פרסים על דברים שהם ממילא רוצים לעשות, זה פוגע ברצון שלהם להמשיך ולעסוק בפעילות הזאת. לדוגמה, באחד המחקרים לילדים הובטח פרס על משחק עם טושים. התברר שאחרי קבלת הפרס, הילדים רצו לשחק איתם פחות בהשוואה לקבוצה שלא קיבלה פרס.

  1. מבצע לא עובד לאורך זמן.

ילדים והוריהם לא מחזיקים מעמד ביישום המבצע. לילדים נמאס, במיוחד שהמבצע לא באמת מתייחס לשורש התנהגות בעייתית. להורים גם כבר אין סבלנות, במיוחד כאשר יעילות המבצע מתחיל להתדרדר. החלפת פרסים לא באמת פותרת את הבעיה.

  1. לעיתים קרובות ילדים מפתחים עמדה של מיקוח שמדאיגה ומכעיסה את הוריהם.

ילדים מתחילים לבקש ולפעמים גם לדרוש פרסים על הדברים הכי פעוטים שהם עושים. מצב זה פוגע ביכולת של הילדים להניע את עצמם באופן טבעי וגם מתיש את ההורים.

  1. יש לא מעט ילדים שפשוט לא מוכנים לשתף פעולה עם מבצעים. הם מתנגדים באופן גלוי לניסיונות לשלוט בהתנהגותם ופוסלים את ניסיונות ההורים לעניים אותם במבצע.

אז מה אני מציעה? האם לגמרי לוותר על שימוש בפרסים ובמבצעים?

עדיין יש להם מקום, אבל חשוב שהשימוש בהם יהיה נבון ומדוד ולא כאמצעי עיקרי להשגת שיתוף פעולה .

מתי אפשר להשתמש בפרסים או במבצעים?

  • על מנת לעזור לילד להתגבר על מצב של קושי זמני, כמו לקיחת תרופה מרה כשהילד חולה.
  • ילדים עם קושי בדחיית סיפוקים, רמת אימפולסיביות גבוהה וקושי להתרכז יכולים להרוויח מפרסים וממבצעים במטלות שדורשות מהם מאמץ גדול.
  • גם תוצאות חיוביות טבעיות של התנהגות יכולות לשמש כפרס. לדוגמה, “יישאר לנו זמן לשחק בכדור אם תהיה מוכן עד השעה שמונה”.

כדאי לשים לב לנקודות הבאות כאשר בוחרים במתן פרסים או מבצעים:

  1. מתן פרס לפני התנהגות רצויה נחשב לשוחד ולא יהיה יעיל.
  2. הבטחה של פרס ענק על התנהגות מושלמת שתאריך הקבלה שלו נמצא אי שם רחוק, מועדת לכישלון.  זה רק יעמיק את תחושת חוסר ההצלחה של הילדים ויפגע עוד יותר במוטיבציה לעשות שינוי.
  3. שימוש בסימנים שמראים חוסר הצלחה (פרצופי סמיילי הפוכים, קרוס אדום וכו’) רק מוכיחים לילדים כמה הם “רעים” במקום לעודד ולהעצים אותם.

אפשר לצמצם השפעות שליליות של פרסים ומבצעים כש:

  • מקפידים שהיעדים יהיו נגישים, מתן פרסים קטנים בתדירות גבוהה.
  • מעדיפים פרסים של העצמת הקשר בין ההורה לילד (לתת לילד לבחור מה להכין לארוחת צהרים, לשחק משחק ביחד) .
  • מציעים אותם בתור הכרה וחגיגה על משהו שהילד השלים, ולא כשוחד לפני כן.
  • משתמשים בהם לעיתים רחוקות, כך שהילד לא יכנס למסלול של צפיה מתמדת לפרסים ודרישה לקבל אותם וגם לא ירגיש שאנחנו בעיקר מעוניינים לשלוט בהתנהגותו.

לסיכום, אני מקווה שמתוך המיילים ששלחתי לאחרונה, התחברת לרעיון שלצד שיתוף פעולה ועמידה בגבולות שאנחנו מציבים, יש חשיבות רבה ללמד ילדים לעשות דברים נכונים מתוך גם כשאנחנו לא מסתכלות עליהם על מנת לתת עונשים או לחלק פרסים.

בנוסף, אנחנו גם רוצות ללמד אותם לווסת את רגשותיהם, לקחת אחריות על מעשיהם, להיות אמפתיים לזולת ולפתח חוסן נפשי.

אי אפשר להשיג את המטרות האלה כשלא לוקחים בחשבון שקודם כל אנחנו צריכות להשקיע בקשר שלנו עם ילדינו. כך הם ירצו לשתף פעולה אתנו, להפנים את הערכים שחשובים לנו ולהתנהג בהתאם, עכשיו ובחייהם העתידיים.

זה לא יקרה ביום אחד. זה תהליך שנרקם מתגובות היומיומיות שלנו לאירועים יומיומיים עם ילדינו.

זה לא יקרה ביום אחד.

אבל זה יקרה.

בשביל זה אנחנו עובדות כל כך קשה.

רגע, אמא! אל תשכחי למלא את כתובת המייל שלך כדי שהפוסטים הכי מעודכנים יגיעו ישירות אלייך

דילוג לתוכן