יחס לבעל כילד נוסף

האם שמת לב שאבא של ילדיך הפך לילד נוסף שלך…

אולי שמת לב שאבא של ילדיך הפך לילד נוסף שלך
“אל תחזיק את התינוק ככה! חייבים להחזיק ישר!”
“שים למלי סוודר. אתה לא מרגיש שקר עכשיו?”
“תיזהר כשאתה יורד עם קובי במדרגות!”
איך זה נשמע לך?
נכון שאפשר בקלות לדמיין שמדברים כך לילד לא זהיר ולא בוגר במיוחד שמפקידים אצלו אוצר קטן ודואגים שהכול יעבור כשורה? (מעניין מה הסיבה לכתחילה לתת מישהו כזה את האוצר, אם לא סומכים עליו מספיק…)
אבל לא!
מדובר באבא של הילד. גבר מבוגר, שותף לגידול ולחינוך של ילדו.
מה הסיבה שכל כך הרבה נשים לא סומכות על בני זוגם כשזה נוגע לטיפול בילדים?
גם ואולי בעיקר בדברים הכי בסיסיים?
נראה לי שעם  הפיכתנו לאימהות גם קיבלנו תפקיד של  “שומרות השער” של ילדינו. התופעה הזאת טבעית וגם חיובית בגבול מסוים. ילדים זקוקים להגנה מוקפדת, ומי מסוגלת לעשות את זה טוב יותר מאשר אמא?
אמא שמרגישה את ילדה הכי טוב ומדויק, כי רק היא זוכה לשאת אותו כל כך קרוב, לשמוע את פעימות לבו, להיות מודעת לכל תזוזה קטנה.
וגם אחרי שהתינוק נולד וגדל, לרוב האם שוהה אתו יותר שעות מאשר האב. למעשה, היא עוסקת במלאכה יומיומית של גידול ילדים ומבצעת אין ספור פעולות שקשורות אליהם.
אז לא פעם האמא הזאת הופכת ל”שומרת השער” הדוקה במיוחד. בשער הזה אף אחד לא עובר בקלות, גם לא האבא של הילד.
באופן כללי, חרדה לשלום הילד מאפיינת יותר אימהות מאשר אבות. אבל בנוסף, האמא יכולה להרגיש עם הילד קשר מיוחד אותו היא לא רוצה לחלוק עם בן זוגה מסיבות שונות. לפעמים הקשר עם הילד מהווה מפלט מקשיים זוגיים או ממלא חסרים.
כל הנתונים האלה עלולים לחזק אצל האישה את העמדה שרק היא יודעת איך לטפל “נכון” בילד, למה הוא זקוק ואיך הכי טוב לספק את הצרכים שלו.
חלק מהאבות מגיבים בנסיגה מזכותם (וחובתם) ליטול חלק משמעותי בגידול ילדים. לא פעם אני פוגשת זוגות הורים, כאשר התשובה הקבועה של האב בקשר לנושא כלשהו שנוגע לילד היא: “תשאלי את אשתי. היא יודעת הכי טוב!” (ולא מדובר בגברים חסרי בטחון או כאלו שמהססים להשמיע את דעתם).
חלק מהאבות נלחמים באופן לא סימפטי ב”שומרת השער” תוך כדי קונפליקטים ומתחים זוגיים שלא פעם גם הילדים חשופים אליהם.
מדהים לראות כמה התופעה חוצה גבולות ויבשות. ראיתי בחו”ל זוג הורים צעירים עם תינוק קטן בעגלה. הם דיברו צרפתית ולא הבנתי את המילים. לא הייתי צריכה. טון הדיבור, המבטים, המתח אמרו הכול: לפני גרם מדרגות ארוך האמא פנתה לאב עם בקשה כלשהי לגבי התינוק, הניחוש שלי- שיזהר במדרגות. הוא בתגובה תפס את העגלה והתחיל להתקדם במהירות כלפי מעלה, כאשר אשתו מנסה למתן את קצב הטיפוס שלו. עוד זמן רב שמעתי את קולותיהם הרמים של ההורים…
יש נשים שטוענות שגברים מביאים על עצמם את היחס החשדני ואולי אפילו המזלזל כלפיהם בתפקידם כאבות. העמדה הזאת סוברת שלעיתים קרובות הם לא מספיק מעורבים, אכפתיים ומגויסים בטיפול היומיומי של ילדים.
עכשיו הכנסתי את עצמי לברוך רציני- איפה האמת כאן? הרי למעשה ברוב המשפחות נשים באמת מעורבות יותר בגידול ילדים מבחינת השקעת הזמן והאנרגיה. ובהחלט לחלק מהגברים חסרים ניואנסים ופרטים שברורים לאימהות.

הכול נכון.

והאמת בעיני נמצאת במקום של שיתוף פעולה בין שני ההורים, כל אחד בתפקיד שלו.
כמו שיש סודות של גידול ילדים ששמורים רק לאימהות, כך גם לאבות יש סודות משלהם. הם יכולים להיות שונים משלנו, האימהות, אבל זה לא פוסל אותם. הילד זקוק להזדמנות לגדול עם אב מעורב ולא מודח על-ידי האמא בתפקיד “שומרת השער”.
אני יודעת שלא כל אב ינצל את ההזדמנות הזאת. בדיוק כמו שלא כל אם היא “אם השנה”.
לפעמים המציאות מורכבת מאוד ולא כאן המקום לפרט.
אבל אני חושבת שברוב המצבים יש אפשרות לפתוח את השער לאב, לא לחסום לו את הדרך ולאפשר לו ליצור קשר ייחודי עם ילדיו שרק הוא מסוגל. גם אם  לא כל פרטי ההתנהלות שלו מוציאים חן בעינינו האימהות.
הקשר הזה עושה את הילד מאושר ומצליח יותר בכל תחומי החיים.
הוא ילווה אותו כאחד הבסיסים המשמעותיים ביותר לאורך מסלול חייו.
כואב לחשוב שדבר כל כך חשוב יהיה חסר לו.
מעודד לדעת שביכולתנו לתרום לשיפור המצב אם צריך.

 

 

רגע, אמא! אל תשכחי למלא את כתובת המייל שלך כדי שהפוסטים הכי מעודכנים יגיעו ישירות אלייך

דילוג לתוכן