ילדה מחייכת

הודיה

לא שאני זקוקה למחקרים בשביל לדעת שהודיה חיונית לקיום האנושי.
בתור מישהי שדבר ראשון בבוקר אומרת "מודה אני", זה ברור לי מאליו.
אבל נחמד לדעת שגם המחקרים (באיחור אופייני למדע) הגיעו למסקנה שהודיה תורמת לבריאות הנפש והגוף. הודיה גורמת לעלייה בהורמון אוקסיטוצין במוח, הידוע גם בשם הורמון האהבה.
הוא משפר מצב רוח, מקטין חרדה ותורם לתחושת שלווה.
במרוץ ההורי המתיש קל לשכוח להודות.
בינינו, למי יש זמן לעצור ולהודות בכל העומס המטורף הזה שנקרא הורות מודרנית?
במיוחד כאשר הנטייה הטבעית של המוח האנושי היא להפנות תשומת לב רבה יותר לדברים שליליים.
בואו נגיד את זה בלי לייפות את המציאות:
הודיה מודעת (לא מלמול "מודה אני" במצב חצי מעולף) דורשת מאמץ.
הבשורה הטובה – זה לא מצריך הרבה זמן, זה מתגמל בגדול, וזה נהיה יותר קל עם התרגול.

אז מי ההורים שמרימים את הכפפה?
פעם ביום להודות על שלושה דברים אצל הילד שלי (אפשר לבחור ילד מסוים, לדוגמה זה שקשה לנו איתו במיוחד, או להודות על דברים אצל כל הילדים – כל אחד בנפרד).
בנוסף להודות על שלושה דברים אצלי כהורה.
כל דבר נחשב. גם הקטן ביותר.
מאתגר למצוא על מה להודות?
לולי כן לא היה צורך בתזכורות ותרגולים.
ולכן אנחנו מתאמנים.

רגע, אמא! אל תשכחי למלא את כתובת המייל שלך כדי שהפוסטים הכי מעודכנים יגיעו ישירות אלייך

דילוג לתוכן