שתי חברות שוכבות על הדשא

חברה טובה של עצמי

נניח יש לך חברה טובה.
ממש טובה.
נגיד BBF (Best Friend Forever) שלך.
בוקר אחד את רואה אותה ליד האוטו מדברת עם בתה בקוצר רוח, כמעט צועקת.
הילדה על סף הבכי ונראית אומללה.

נניח שהיית יושבת עם אותה חברה בערב לקפה. והיא הייתה מספרת לך איזה לילה לבן ומדאיג עבר עליה. התינוק שלה לא הרגיש טוב, והיא התלבטה האם לקחת אותו לבית חולים.
שינה לא הייתה שם.
הבוקר התחיל ונמשך על צד שמאל. חברתך הייתה לחוצה בזמן, כי במשרד נקבעה לה פגישה חשובה שלא יכלה לבטל או להעביר לתאריך אחר.
בתה לא הסכימה לשתף פעולה עם אף סעיף של פרוטוקול ההתארגנות לבית הספר. נשכבה על הרצפה וצרחה.
היה צורך להזמין בייביסיטר לתינוק, כי גם בעלה של חברתך היה חייב להתייצב בעבודה.
היה מתח אטומי, בגלל עייפות, תסכול, לחץ של זמן וחוסר שיתוף פעולה מצד הילדה.

ועכשיו שאלה:
האם היית שופטת את חברתך על התנהלותה עם בתה?
אם ענית "כן", חברתך צריכה לחפש חברה אחרת.
לא בשביל זה נוצרו חברות הכי טובות.
מן הסתם היית מבינה את חברתך, משתתפת ברגשותיה, מרחמת עליה, דואגת לה, נותנת לה חיבוק ומביאה לה כוס קפה נוסף עם קרואסון ישר מהתנור.

אז מה הסיבה לכך שאת כל כך שיפוטית וביקורתית כלפי עצמך כשהתנהגותך כלפי ילדייך לא עוברת את המסך ולא מצטלמת טוב?
את מבינה שחברתך זקוקה לאמפתיה ולתמיכה.
ומה איתך?
את זאת שתמיד נמצאת עם עצמך.
את יכולה להבין, לקבל ולחמול על עצמך, בדיוק כמו שהיית עושה לחברתך.
חשוב לא לשכוח כוס קפה.

רגע, אמא! אל תשכחי למלא את כתובת המייל שלך כדי שהפוסטים הכי מעודכנים יגיעו ישירות אלייך

דילוג לתוכן