עין

מבט בראשית

ההורים נעו בחוסר נוחות על הכיסאות שלהם.
"המצב כאן הולך ומידרדר ", החיוך שלה לא הצליח לטשטש את העובדה שמדובר בחצי בדיחה – חצי אמת.
גם בעלה היה נבוך מהתרגיל שהצעתי בפגישה:
"אני מבקשת מכם להתבונן במשך דקה בכף היד שלכם. פשוט להתבונן, בילי ביקורת או התנגדות למה שתראו".
הם החליפו מבטים, נאנחו ובסוף הסכימו.
אחרי דקה (הם אמרו שהיא נמשכה נצח) ביקשתי לתאר את החוויה.
האבא אמר שראה עץ.
האמא אמרה שהבחינה בכתמים קטנטנים.
שניהם לא ידעו מה אני רוצה מהם.
כמה פעמים ראו את כף ידם במהלך היום, השבוע, החיים?
איך גילו פתאום פרטים חדשים שלא שמו לב אליהם עד עכשיו?
לא מספיק להיות מצוידים בזוג עיניים ובחוש ראייה.
בשביל לראות צריך הסכמה.
הסכמה להבחין בכול, ללא ניסיון להימנע או להילחם.
עכשיו תורו של הילד המאתגר שלהם, זה שבגללו פנו לטיפול, לזכות במבט הזה מהוריו.
מבט בראשית.
ללא ערפל של מאבקים, תסכולים ואכזבות.
מבט צלול ופתוח.

מבט בראשית.

פעם ביום.

רגע, אמא! אל תשכחי למלא את כתובת המייל שלך כדי שהפוסטים הכי מעודכנים יגיעו ישירות אלייך

דילוג לתוכן