פריחה

מהו מוצר הבסיס עבור כל אמא?

שעת לילה מאוחרת. אני מול המסך, מנסה לחבר את הפוסט השבועי שלי. המילים לא זורמות. חושבת על האימהות שיקראו בביתן את מה שאכתוב. אמהות שכמוני עוברות ימים לא פשוטים, שלא נגיד טרופים והזויים. למה הן זקוקות עכשיו?

כן, יש לי עצות נהדרות וטיפים מעולים בנושא ההורות. אחרי הכול זה המקצוע שלי. אבל אני מדמיינת אותך, אמא, רצה בין מטלה למשימה, דואגת לצרכי משפחתך, מטפלת בילדיך ובין לבין מנקה לפסח בתנאי שטח קשים. אני כבר לא מדברת על רוחות עזות של חרדה על כל סוגיה ועל חוסר וודאות משתק שנושפים עכשיו באוויר. בכנות, אני לא כל כך בטוחה שרשימת טיפים זה הדבר שאת זקוקה לו כרגע. ואם כן, תכתבי לי בבקשה. אשתדל לתת טיפים בכמה נושאים מרכזיים שיעלו.

אשתף אותך שלי אישית רב הזמן מתחשק להיכנס מתחת לשמיכה, להירדם ולהתעורר כשהסיוט הזה יעבור. אני אוהבת שגרה. משעממת, הכי שגרתית שיש. בתוכה אני מרגישה בטוחה, מאוזנת ויעילה.

אבל זה לא חלום. זאת המציאות שלנו לזמן בלתי ידוע. ובתוך המציאות הבלתי אפשרית הזאת אני רוצה לחפש עוגנים שעוזרים לי להרים את ראשי מעל המים. כי כרגע זאת המשימה שלי: לשרוד את התקופה  הזאת הכי טוב שאני יכולה. וזה לגמרי לא מובן מאליו.

לאחרונה שמתי לב שיש משפחות שממש נהנות מהתקופה הזאת. האמת, בהתחלה די הופתעתי. איך יכול להיות שמצב כל כך מלחיץ מכל הבחינות הופך אצלן לזמן של הנאה ושחרור? מההתבוננות שלי גיליתי שאחד הדברים שמאפיינים את המשפחות האלה הוא ציפיות מותאמות לתנאים העכשוויים. זה אומר שההורים, מתוך החלטה מודעת (ולפעמים גם לא מודעת), מקבלים את מה שאי אפשר לשנות כנתון קיים שאין להילחם בו. חשבתי על כך קצת יותר לעומק וזה ממש מסתדר עם הרוגע של המשפחות האלו. כמה אנרגיה אנחנו מבזבזות על ניסיונות לשנות משהו שהוא לא בידיים שלנו וגם על הדברים שאולי אפשר לשנות, אבל המחיר לכך גבוה מדי?

אביא לך דוגמה מוחשית מחיי שמסתכמת במילה אחת "בלגן".

יש רמות של בלגן שאני ממש מתקשה להכיל. לאחרונה הבלגן אצלי בבית מחזיק באופן  קבוע ברמת שיא חדשה: ערב פסח, כל בני המשפחה בבית ובמפתיע לא לכולם חשוב הסדר. זה אומר שבגדים נשארים על רצפה, משחקים מתפזרים בכל פינה וחומרי יצירה חוגגים באמצע הסלון. בלילה הבית חוזר למתכונת של סדר חלקי, אך רב היום  מבולגן כאן. מצאתי את עצמי משקיעה כוחות רבים בניסיון לארגן את הבית ולגייס את ילדי לעזרה. האמת, מעולם לא הצטיינתי ביכולת לגייס אותם לניקיון. זה צד שהוא די חלש אצלי. ועכשיו? עכשיו אני ניצבת מול כמה אפשרויות: אני יכולה לבחון את הגישה שלי לנושא ולנסות להביא את ילדי לשיתוף פעולה. אני גם יכולה להחליט שנושא הסדר לא מרכזי כרגע ולעת עתה מספיק לי בית במצב סביר בלילה. מה יהיה הלאה? אחליט כשה"הלאה" הזה יגיע.

בחרתי באפשרות השנייה. לא בגלל שהיא הכי אידיאלית, אלא בגלל שהיא מתאימה לכוחות שיש לי כרגע. זה מה שאני מסוגלת עכשיו וזה בסדר. יש כל כך הרבה חזיתות לתפקד בהם. עכשיו זה לא הזמן להתחיל מהלכים גרנדיוזיים. בשבילי זה הזמן לשרוד ולהקפיד על דברים בסיסיים וזה המון!

יש לילדים אוכל, בגדים? גם חיבוק ונשיקה? זה המון!

זה לא מובן מאליו, למרות שאולי זה נראה כך.

את קמה בבוקר? זה לא מובן מאליו. לא מתחשק לך להישאר במיטה?!

וכך הלאה. כל דבר שאת עושה הוא לא מובן מאליו. תני לעצמך טפיחה על השכם.

אני מדמינת את עצמינו פועלות על מצב של חיסכון באנרגיה. מה שלא  מספיק חיוני כרגע לא מקבל תשומת לב והשקעה של כוח. זה הזמן לשמור כוחות לדברים שחשובים לנו באמת.

ומה חשוב לך?

רק את יודעת. תיהי כנה עם עצמך. תבחרי בדברים שהם באמת הכרחיים. זה לא הזמן למותרות.

ובתוך כל המהומה שמתרחשת עכשיו בבית ובחוץ, אל תשכחי לחזק ולעודד את עצמך, לחפש את העוגנים שלך. את זקוקה להם על מנת לעבור את התקופה הזאת הכי טוב שאפשר. דווקא אלה הם לא מותרות. זה מוצר בסיס לכל אמא.

 

רגע, אמא! אל תשכחי למלא את כתובת המייל שלך כדי שהפוסטים הכי מעודכנים יגיעו ישירות אלייך

דילוג לתוכן