שעמום 03.08.20

מה את יכולה לעשות בפעם הבאה שילדך אומר משעמם לי

"אמא, משעמם לי!"
משפט שמהלך אימים על האימהות אפילו יותר מ"אמא, אני רעב!"
כבר מיצית את כל הרעיונות של התעסוקה והבידור.
ועוד עם הקורונה שמצמצת באופן ניכר את האפשרויות ליציאה מהבית.
נכון שהקורונה העצימה את מצוקת ה"משמעם לי", אבל לא יצרה אותה.
גם בימים כתיקונם המצב של ילדים משועממים לא קל לרב האימהות.
ממה נובע הקושי של הרבה אימהות לראות את ילדיהם משועממים?
קודם כל התרגלנו להתייחס לשעמום כ"פגע רע" שחייבים למגר אותו.
לרב אנחנו לא מותירות את הילדים שלנו ללא תעסוקה.
במהלך שנת הלימודים הלא "קורונית" הרבה שעות מהיום הם נמצאים במסגרות,
שם (ברוך ה') מישהו אחר אחראי על איך להעסיק אותם.
אחר כך יש שיעורי בית, חוגים וחברים.
הזמן  המועט יחסית שנשאר להם לבלות במחיצתנו ללא הגדרות ברורות נתפס כזמן שחייבים למלא אותו,
שלא יהיה משעמם חלילה.
החופש מביא אתו מנות גדושות של זמן ללא מסגרת מוגדרת או בקיצור, שעמום.
הילדים, מצדם, התרגלו לפנות אלינו, האמהות, בדרישה לגרש את השעמום.
אחרי הכל, רב הזמן אנחנו דואגות שלא ירגישו את הרגש הזה.
מחקרים מראים שרב ההורים סוברים שלא טוב לאפשר לילדים להשתעמם
ומרגישים אחראיים למצוא דרכים להפיג את השעמום על-ידי תעסוקה איכותית.
כך, בנוסף לכל התפקידים שיש לנו בתור אמהות, הפכנו למדור בידור רב רושם במשפחתנו.
מה אנחנו והילדים שלנו מפסידים מזה?
טוב, לגבי האמהות זה ברור: המצב מוסיף עומס רגשי ולפעמים גם פיזי ואפילו כלכלי (תלוי כמה משחקים ואמצעי תעסוקה חדשים אנחנו ממהרות לרכוש מהחשש מפני ה"משמעם לי" האיום והנורא).
תסכול, אשמה וכעס הם רק חלק מהרגשות שאמהות מתמודדות אתן, כאשר העמדה המרכזית אומרת שזאת אחריותן לסלק את השעמום מחיי ילדיהן ומהר. ועדיף לא לאפשר לו להופיע בכלל.
העמדה הזאת עלולה לפגוע במערכת יחסים בין אמהות לילדים. האמהות חוות את ילדיהן כמו רודנים קטנים אשר חייבים לספק להם את מבוקשם, אחרת התוצאות הנוראיות לא יאחרו לבוא. בסופו של דבר הרגשות הקשים של האמא מופנים כלפי הילד,  במיוחד כאשר סבלנותה מדלדלת מכל הניסיונות להילחם בשעמום.

מה עוד מפסידים הילדים?
-פיתוח וחיזוק היכולת לשהות עם רגשותיהם הלא נעימים (כן! שמעמום זה בהחלט לא נעים!), להכיל ולהתמודד אתם במקום להילחם או להימנע מהם. זאת יכולת משמעותית מאוד לחיים, כאשר לא פעם אנחנו נדרשים לשאת רגשות לא נעימים ולא להתפרק מהם.

– פיתוח יצירתיות. שעמום מעורר ומעצים יצירתיות, מעוף ודמיון. ילדים מטבעם יצירתיים, אם רק אם נאפשר להם להתחבר לדמיון במקום לדאוג כל הזמן להעסיק אותם.

-פתרון בעיות בכוחות עצמם. לעיתים קרובות ילדים ימצאו פתרונות נפלאים, אם רק נעניק להם הזדמנות לחשוב, לחקור ולהתנסות.

אז מה אני מציעה?
להתעלם לגמרי מהקריאות הנרגשות אלינו, האמהות, ולאפשר לילדים למצוא לעצמם תעסוקה באופן עצמאי לגמרי?
לא בדיוק.

אם הילדים היו רגילים שכל הזמן דואגים להעסיק אותם, יתכן שמצב בו כל האחריות לתעסוקתם נופלת עליהם יהיה קיצוני ולא מותאם. כמובן, גם גיל הילדים, סוג הטמפרמנט שלהם, רמת התפתחותם וגורמים אישיים מיוחדים (כגון, ילדים עם הפרעת קשב או עם קושי בויסות חושי), צריכים להילקח בחשבון.
אני מציעה שנתייחס לנושא של תעסוקה עצמית כמיומנות שהילד אמור לפתח.
-כדאי לשוחח עם הילדים על הנושא, לחשוב יחד איתם מה היו רוצים לעשות, לבדוק יחד אפשרויות. בהדרגה נעלה את מינון הזמן בו אנחנו מצפים שהם יעסיקו את עצמם ללא עזרתינו.

-חשוב גם להשקיע בסיוע לילד להעלות את "רף השעמום" שלו. היום ילדים רגילים לסיפוק מידי ולעיתים קרובות מתקשים לחכות או לעסוק בפרויקטים שדורשים תהליך ארוך יותר, כגון יצירות שכוללות עבודה בשלבים או הרכבת פאזלים רבי חלקים. אפשר להתחיל מאיפה שהילד נמצא ולעזור לו לאתגר את עצמו עם יצירות ופאזלים מורכבים יותר.

-כשהילד מפנה אלינו את  ה"משעמם לי!" חשוב להקשיב ולהכיל, אבל אין צורך "להציל" אותו. אפשר להגיב בצלילים אמפתיים, כמו "אהה", "המממ", הבעת פנים משתתפת, חיבוק, או אמירות כמו "אני מבינה", "אני רואה", "באמת מעצבן להשתעמם", "גם אני לא אהבתי להיות משועממת בגילך". אחר כך אפשר להפנות את השאלה לילד: "אז מה אתה אומר? איזה רעיונות יש לך?" המטרה היא לאפשר לילד ללמוד לגלות בעצמו מקורות תעסוקה מספקים.

-מסכים  למיניהם עלולים להעצים את הקושי של הילד להתמודד עם השעמום.  מסכים מציעים תעסוקה קלה שלא דורשת יצירתיות או מציאת פתרונות, לכן (ולא רק בגלל זה) הכרחי לשים לב כמה זמן הילדים נמצאים איתם.

-כדאי לעזור לילד לפתח תחביבים או תחומי עניין שהוא מחובר אליהם וירצה להשקיע בהם, כמו אוספים, סריגה, בישול ומה לא.

מצד שני לא הייתי מצפה שכל ילד יהיה עסוק זמן ממושך בפעילות אחת, גם המרתקת ביותר, ואף פעם לא יתלונן על שעמום (מכירה את הפרסומות שמבטיחות שהילד ישחק במשחק שעות רבות ולא יצטרך שום תעסוקה אחרת? מאכזב ברב המקרים).

– הדבר האחרון ואולי החשוב ביותר שאני רוצה להתמקד בו- הסיבה האמיתית שיכולה  להסתתר מאחורי המילים "משעמם לי!". לעיתים קרובות ילדים מתלוננים על משעמום  כשאין להם יכולת להביע את מה שהם מרגישים באמת.

כדאי לבדוק האם הילד:

  1. מתמודד עם רגשות אחרים, כמו חרדה, כעס, תסכול וכו' ולא יודע להביע אותם באופן ישיר.
  2. זקוק לקשר אתך ומחפש הזדמנויות להיות קרוב אליך.
  3. עמוס מדי ביומיום ולכן לא יודע מה לעשות עם זמנו הפנוי.
  4. מכור למסכים ולא כל כך יודע מה לעשות עם עצמו מחוץ לעולם הוירטואלי.
  5. מתמודד עם קושי שמצריך התייחסות מיוחדת (הפרעת קשב, קושי בויסות חושי ו/או רגשי וכו').

ועוד משהו לסיום:
תמיד תוכלי לתלות על המקרר רשימה עם מטלות הבית שמחכות לשעת השעמום.
קרוב לוודאי שילדיך ימצאו תעסוקה חלופית במהירות שיא.

רגע, אמא! אל תשכחי למלא את כתובת המייל שלך כדי שהפוסטים הכי מעודכנים יגיעו ישירות אלייך

דילוג לתוכן