מי אני?

נעים מאוד!
אני דינה קורול.
לפני כל התארים אני אמא לשבעה ילדים.

אני יודעת איך זה לאהוב ילד באופן שלא תיארתי לעצמי שאני מסוגלת,
לא לישון בלילות בגלל השיניים או בגלל הדאגות שלא נותנות לעצום עין.
אני יודעת איך זה להיות מוקסמת מחיוך, ממשפט מבריק, מפרצוף מצחיק,
מתעודה בכיתה א’ או ממסיבת סיום של כיתה ח’.
להתרגש מהצעדים הקטנים או הגדולים.

אני אפילו יודעת איך זה להוביל ילדה לחופה. כמה תפילות, דמעות,
כמיהה שיהיה להם טוב. עכשיו ובהמשך החיים.

אני גם יודעת איך זה להיות מותשת מעיפות, כועסת, חסרת אונים,
מרגישה אשמה ומבוישת. אני יודעת איך זה לעשות דברים
שאני לא גאה בהם והייתי רוצה שלא יקרו מעולם.
אני מכירה את הרגעים שאפילו השכבה או ארוחת ערב נראות
משימות בלתי ניתנות לביצוע. אני יודעת איך זה לצעוק
או להעניש מתוך תחושה של חוסר אונים ובלבול.
כל אלה ועוד הרבה כלולים במושג “אמא”.

דינה קורול

 

ילדותי עברה עלי ברוסיה, בה הורים גידלו ילד אחד או מקסימום שניים.
שלושה ילדים היו תופעה נדירה מאוד.
לא הכרתי אף משפחה בעלת ארבעה ילדים או יותר.
בגרתי והקמתי משפחה משלי. חלמתי על משפחה ברוכה
ושמחתי בכל ילדי שקיבלתי כמתנות שמיים.


בדמיוני ציירתי לעצמי משפחה למופת. כזאת שמצלמים לפרסומות:
אני רגועה וקורנת, מסתכלת בחיוך אוהב ומלטף על ילדי,
מחזיקה תינוק ביד ומחבקת ילד חמוד בצד השני. מסביבי נמצאים ילדי
בכל מיני גילאים. כולם לבושים בבגדים בורקים בניקיונם ומגוהצים,
פניהם מוארות ברוגע ובשמחה פנימית.
ניכר שזאת משפחה אוהבת ומשתפת פעולה.

החלום לא הכיל אף רמז, ולו הקטן ביותר לעייפות, חרדה, כעס,
אשמה ועוד מנעד רחב של רגשות לא נעימים שצפו במהלך הקריירה שלי כאמא.


אני זוכרת את הפעם הראשונה שכעסתי על בתי כשהייתה בת שנה וחצי.
היא כמעט התפרצה לכביש ולגם הלב שלי כמעט פרץ החוצה.
צעקתי עליה וגערתי בה קשות. היא הסתכלה עלי במבט נעלב שחדר עמוק לליבי,
אותו לב אימהי שסופג ונופל ומתרחב ומתכווץ אין ספור פעמים.
הרגשתי אשמה ומבוישת. מה אני רוצה מהתינוקת שלי?
אני צריכה לשמור עליה, ללמד אותה, להציב לה גבולות.
אבל להתפרץ? מה בדיוק היא למדה מההתפרצות הזאת? ברור שלא זהירות בדרכים.
ההתפרצות הייתה שלי ורק שלי. הייתי מוצפת בחרדה איומה
שבאה לידי ביטוי בכעס כלפי בתי הקטנה.

הבטחתי לעצמי לעולם לא להרים יותר קול על ילדיי ותמיד להיות רגועה
וסבלנית איתם.
האם עמדתי בהבטחתי?
אני מניחה שאת מנחשת שממש לא.
אני לא בטוחה שהאמא שהבטחתי לעצמי להיות קיימת במציאות.
עוד לא ידעתי שהמילה “תמיד” כמעט בלתי אפשרית בהתנהגות האנושית.

נולדו עוד ילדים, ברוך ה’. צברתי סטאז’ הורי ואיתו גם עומס,
עייפות ודילמות שקשורות לגידולם. הרגשתי שחסרים לי כלים
להיות האמא שאני שואפת. כבר הספקתי להבין שלא אהיה אמא אידיאלית, וטוב שכך.
(לא שהאשמה ונקיפות המצפון עזבו אותי לגמרי, הם עודם מושרשים היטב
בתודעה האימהית והופכים לבני לוויה קבועים במסע ההורות).


בעיקר, לא ידעתי מה לעשות כשהוצפתי ברגשות קשים
וכשלא היו לי הכלים לדעת איך לתמוך ולעזור לילדי כשאני עצמי הייתי
בנקודות השפל הפרטית שלי. לא ידעתי איך ללמד ילדים להיות מווסתים יותר
ולהתמודד עם דברים לא נעימים שקורים להם, בייחוד כשאני בעצמי
לא ידעתי לווסת את עצמי ברגעי בהם הוצפתי רגשית.

בינתיים למדתי.
למדתי ורכשתי השכלה פורמאלית. אחרי הכול נולדתי ברוסיה, בה ההתייחסות ללימודים
רצינית ויסודית מאוד. האמנתי שכל דבר אפשר לפתור בעזרת ידע ומודעות.
ילדי לימדו אותי שטעיתי.

רכשתי ידע וכלים בטיפול רגשי בילדים. ידעתי למה הם זקוקים ממני בתור אמא.
ניסיתי ליישם את העצות והטכניקות הנהדרות שלמדתי. הצלחתי חלקית בלבד.
למה?

כי ניסיתי לעזור לילדי להשתנות: להיות סבלניים, מתחשבים, מתמידים,
מתמודדים טוב יותר לפני שעברתי בעצמי תהליך של שינוי.


הבנתי שהילדים בהתנהגותם המפריעה יוצרים עבורי בלי לדעת הזדמנות
להבין ולהכיר את עצמי טוב יותר. להיות מודעת למקומות הכואבים שהם
לוחצים עליהם, מה גורם לי לתגובות אוטומטיות שפוגעות בי, בילדי ובקשר ביננו.
והכי חשוב התחלתי ללמוד להתמודד עם המשא הרגשי שלי שלא קשור לילדי,
אבל משתחרר כמו חומר נפץ באינטראקציות ביננו, במיוחד כאשר
מדובר במצבים של מתח או קושי אחר.

כשאני מצליחה להפריד בין הסיפור שלי לבין ילדי, אני יכולה להיות יותר קשובה אליו,
יותר אמפתית ומכילה. אני יכולה ללמד אותו דברים משמעותיים
ולעזור לו לפתח מיומנויות חשובות. אני יכולה להשפיע עליו באופן שרצוי לי
באמצעות אהבה, חמלה, קשר והכוונה. אני לא עסוקה בכעס, חרדה או אשמה.

אני מתפנה למה שחשוב לי באמת:
להיות אמא שעושה את תפקידה הנעלה והמורכב בעולם באופן הכי טוב שהיא יכולה.

עוסקת בתחום הטיפול משנת 2005
עובדת עם מגוון אוכלוסיות, בהורים ובמקביל, במידת הצורך, עם הילדים.
מרצה, מנחת סדנאות.
מחברת ספרים לקריאה וחוויה משותפת של הורים וילדים: המדריך לרגשות להורים ולילדים והמדריך
למוגנות להורים ולילדים.

הכשרה מקצועית:

  • B.A בפסיכולוגיה מטעם אוניברסיטת בר-אילן
  • M.A בטיפול באומנויות, בהתמחות בביבליותרפיה מטעם מכללה סמינר הקיבוצים
  • M.A בייעוץ חינוכי מטעם מרכז ללימודים אקדמיים
  • בוגרת תכנית להוראה, חינוך וסיוע באמצעות בעלי חיים מטעם מכללה ירושלים
  • בוגרת הכשרה בפסיכותרפיה קוגניטיבית- התנהגותית (CBT) עם ילדים ומתבגרים מטעם בית החולים שניידר
  • בוגרת הכשרה בהדרכת הורים פרטנית לאנשי טיפול מטעם מכון אדלר
  • בוגרת הכשרה בטיפול דיאדי מטעם ביה”ס המרכזי להכשרת עובדים לשירותי רווחה
  • בוגרת הכשרה בטיפול בפגיעות מיניות מטעם מכון חרוב
  • משתלמת בתוכנית למטפלים בשיטת טיפול EMDR

לומדת ומשתלמת בשיטות מתקדמות לכל אורך דרכי המקצועית מתוך מטרה לתת גם להורים
וגם לילד את מגוון הדרכים והכלים לסייע להם להגיע אל מערכת יחסים יציבה, בטוחה ואוהבת.

הכשרה מקצועית:

  • B.A בפסיכולוגיה מטעם אוניברסיטת בר-אילן.
  • M.A בטיפול באומנויות, בהתמחות בביבליותרפיה מטעם מכללה סמינר הקיבוצים.
  • M.A בייעוץ חינוכי מטעם מרכז ללימודים אקדמיים.
  • בוגרת תכנית להוראה, חינוך וסיוע באמצעות בעלי חיים מטעם מכללה ירושלים.
  • בוגרת הכשרה בפסיכותרפיה קוגניטיבית- התנהגותית (CBT) עם ילדים ומתבגרים מטעם בית החולים שניידר.
  • בוגרת הכשרה בהדרכת הורים פרטנית לאנשי טיפול מטעם מכון אדלר.
  • בוגרת הכשרה בטיפול דיאדי מטעם ביה”ס המרכזי להכשרת עובדים לשירותי רווחה.
  • בוגרת הכשרה בטיפול בפגיעות מיניות מטעם מכון חרוב.
  • משתלמת בתוכנית למטפלים בשיטת טיפול EMDR.

רגע, אמא! אל תשכחי למלא את כתובת המייל שלך כדי שהפוסטים הכי מעודכנים יגיעו ישירות אלייך

דילוג לתוכן