כוס מדידה

מתכונים להורות

לאמא שלי אין מתכונים.
 השיחה איתה בקשר למתכונים מתנהלת בערך כך:
"כמה תבלינים? אגיד לך בדיוק: תוסיפי קצת מלח, פלפל, גם פפריקה".
"לא יודעת כמה כוסות קמח בעוגה. תוודאי שהמרקם יהיה כמו של גבינה לבנה".

שנים לא הצלחתי לעשות כמוה. מה זה הקצת הזה?
מרקם כמו של גבינה לבנה? (אמא, איזו חברה בדיוק? תנובה, טרה, שטראוס?)
"צריכים להרגיש", כך אמא שלי.
להרגיש?!
תנו לי מתכון מדויק. כזה שמבטיח שמי שעושה כך וכך לא ייכשל.
גם אם ירצה.
העוגה תצא גבוהה, התבשיל משובח, הקינוח מושלם.
וגם רצוי שזה יבוא עם תוספת אוטומטית של מחיאות כפיים סוערות והכרזות שאני הטבחית הכי טובה בעולם.
היום אמרתי לאמא בטלפון: "אמא, התחלתי לבשל כמוך, ללא מתכון.
עשיתי פנקייק ושמתי גבינה, יוגורט, ביצים, קמח, סוכר וקינמון. ערבבתי, בדקתי את המרקם, הוספתי עוד קצת מזה ומזה, שוב ערבבתי.
יצא פנקייק!!!"

אני עדיין מאוד אוהבת מתכונים (יעיד על כך ארון שלם של ספרי בישול במטבח שלי).
הם חוסכים זמן, מלמדים, מכוונים.
לפעמים חייבים אותם, במיוחד אם אין לנו ניסיון או שהתבשיל מורכב ודורש דיוק רב.

אני לא חסידה גדולה של משלים ונמשלים.
תסלחו לי שכאן לא הייתי מסוגלת להתאפק.
הורות כוללת כל מיני מרכיבים:
אהבה, קשר, הכלה, גבולות, אחריות…
האם בהורות יש מתכון מנצח שתמיד מצליח?
כל הורה רוקח תבשילים מיוחדים בשבילו ובשביל ילדיו.
לפעמים מצליח, לפעמים פחות.
זה מקורי, זה מרתק, זה מיוחד, זה אף פעם לא נגמר.

רגע, אמא! אל תשכחי למלא את כתובת המייל שלך כדי שהפוסטים הכי מעודכנים יגיעו ישירות אלייך

דילוג לתוכן