מדורה

קבלי מדורת ל”ג בעומר שתעזור לילדך להתמודד עם הכעס

יש ילדים שכל השנה מחכים לל”ג בעומר.
מיד אחרי פסח הם אוספים קרשים וענפים במרץ, עובדים על בניית מדורה מפוארת
וחולמים על הרגע הקסום של ההדלקה.

הפוסט הזה מוקדש לילדים שבתוכם שוכנת מדורה בוערת.
המדורה שלהם לא נדלקת פעם בשנה.
היא יכולה להידלק בכל רגע נתון ומפזרת גצים של חום כלפי סביבתם.
זאת מדורת הכעס.

העולם של הילדים האלה מלא ברגשות חזקים.
הוא צבעוני ומלא בחוויות עוצמתיות, לפעמים נעימות ולפעמים ממש לא.
הילדים האלה זקוקים להכוונה ולתמיכה בוויסות הרגשות שלהם.
בעצם כמו כל הילדים.
אבל אצלם זה בולט ואינטנסיבי יותר.

לעיתים קרובות הרגשות העוצמתיים שלהם מבהילים אותם,
והם מרגישים חסרי אונים מול גלים חזקים של כעס שמכים בהם.
דווקא ילדים כאלה זקוקים הכי הרבה לאמפתיה ולתמיכה שלנו.
ודווקא הם לעיתים קרובות מקבלים אותה הכי קצת.
ברור שקשה לגלות אמפתיה לילד שמשתולל מרוב כעס,
מרביץ או צורח מילים פוגעות במיוחד. ברור להרבה מאתנו מאתגר להיות בו זמנית
בעמדה של אמפתיה ובעמדה של הצבת גבול ברור ששומר על הילד ועל סביבתו.

על גבולות כתבתי הרבה ואמשיך לכתוב בעז”ה בעתיד.
זה נושא שאף פעם לא מספיק לדבר עליו.
אבל היום אני רוצה להתמקד בנושא חשוב לא פחות של פיתוח מיומנות רגשית
לויסות כעס ולהציע לך דרכים בהן תוכלי לעזור לילדך בתחום זה.

כמובן, המיומנות הזאת חייבת להיות חלק במכלול שכולל גם קשר רגשי קרוב ותומך
עם הילד וגבולות ברורים.

הדרך היחידה לפתח יכולת להתמודד ביעילות עם כעס וגם עם רגשות קשים
אחרים היא על-ידי כך שנכיר ברגשות האלה, נקבל אותם
ונלמד דרכים להתנהל איתם, דרכים שיהיו זמינות בשעת הצורך.
לכן קריטי לעזור לילדים להבין את מנגנון הכעס דרך עולם המושגים
שקרוב אליהם.
בגלל הסיבה הזאת אני אוהבת להדגים לילדים את נושא הכעס בעזרת דימוי של מדורה.

הכעס הוא כמו מדורה.
אנחנו “נדלקים” ממשהו (מי יותר מהר ומי פחות), וכך מדורת הכעס מתחילה לבעור.

עכשיו יש לנו ברירה:

  • להוסיף עוד קרשים או חומרי בעירה למדורה שתמשיך להיות חזקה ולא תכבה מהר.
  • לפעול שהמדורה תדעך והאש תפסק.

במושגים של כעס מדובר במחשבות או בפעולות שמוסיפות שמן למדורה או מכבות אותה:
ממשיכים לשקוע במחשבות של כעס (” זה לא בסדר!”, “למה הוא תמיד עושה את זה?”, “חייבים לוותר לי!”), והנה ומדורת הכעס תלך ותגדל.
עושים דברים שגורמים לדעיכה ולכיבוי של הכעס, והוא ייפסק.
דברי עם ילדך על דרכים לכיבוי הכעס.

הנה כמה אופציות, ואפשר לחשוב על עוד הרבה:

  1. להתרחק מאש שעלולה לפרוץ ולעשות משהו שמפריד ביני לבין תגובה של כעס.

למשל: ללכת לחדר.
או לסגור פיזית את הפה ולא להגיד מילים פוגעניות.
או לחבק את עצמי חזק, וכך לא ארביץ.
או לצייר/לצבוע.
או לשטוף פנים.
אני מאמינה שהבנת את העניין, ואולי יש לך רעיונות נוספים.

  1. להגיד לעצמי מילים מרגיעות, כמו

“זה מכעיס, אבל זה לא סוף העולם”,
“אני לא חייב להגיב בכעס”,
“אני יכול לעזוב את זה” וכדומה.
זה לא אומר להתעלם מהכעס או להדחיק אותו.
ממש לא!
זה אומר לשים לב לרגשות, למחשבות ולתחושות בגוף ולבחור במחשבות מרגיעות.

  1. יש אנשים שצריכים לעשות משהו פיזי על מנת להוריד את רמת הורמוני הלחץ שזורמת בדם שלהם בזמן כעס.

ריצה, ריקוד, קפיצות, הליכה מהירה וכו’ הינן דרכים נפלאות להשתחרר מהכעס.

  1. גם נשימות עמוקות/ שימת לב לנשימה, הרפיה, דמיון מודרך או תרגילי קשיבות עשויים להיות מועילים ביותר.
  2. לפעמים מצבים שבהם התעורר כעס מצריכים פתרון בעיות.

למדי את ילדך איך לגשת לבעיות, ועזרי לו למצוא פתרונות.

שימי לב לנקודה ממש חשובה:
הכרחי לדבר עם הילד על הכעס ועל הדרכים להתמודד איתו בזמן רגוע ולא באמצע ההתרחשות כשהילד מתפרץ או משתולל.
כשמדורת הכעס בוערת, המוח שלנו לא מסוגל להפעיל חשיבה שדרושה להפעלת אסטרטגיות לוויסות הכעס.
לכן צריך לשוחח ולהתאמן “על יבש”, כשאת והילד רגועים ונינוחים יחסית.
בדרך כלל מודעות, תרגול והתמדה מביאים תוצאות נהדרות.

ועוד משהו שאי אפשר בלי להתייחס אליו – כדאי להתחיל מוויסות הכעס שלנו, האימהות.
אחרת חבל על המאמץ.
הילדים ילמדו ממה שהם רואים ולא ממה שנאמר להם.

רגע, אמא! אל תשכחי למלא את כתובת המייל שלך כדי שהפוסטים הכי מעודכנים יגיעו ישירות אלייך

דילוג לתוכן