ילד יושב על הספה

איך רביצה על הספה משפרת תפקוד ילדים בלימודים ובכלל?

"אני לא יכולה לראות אותו רובץ על הספה ולא עושה כלום. את מבינה, ממש כלום!"
קולה המתוסכל של האמא שיקף את חוסר הנחת שלה ממנהג בנה להפוך לישות אחת
עם הספה בסלון.
"מה היית רוצה שבנך יעשה?" התחלתי לברר.
"לא יודעת, שיסע באופניים, שיקרא, שיזמין חברים.
הבית מלא במשחקים, בחומרי יצירה. אי אפשר סתם לשבת ולהתבטל!" היא קבעה בנחרצות.
"אני שומעת כמה זה מציק לך. אפשר לשאול אותך מה כל כך מפריע לך?
"מה הכוונה?" האמא הסתכלה עלי בעיניים תמהות.
"ברור שזה לא טוב לא לעשות כלום. מה יש כאן לשאול?"

דווקא יש כאן הרבה מה לשאול.
שאלתי.
חקרנו יחד מה מתרחש כאן.
מה בהתנהגות הילד בן העשר מקפיץ כל כך את האמא.
מדובר בילד מתפקד היטב בכל תחומי החיים, לומד שעות ארוכות במסגרת הלימודים.
הוא חוזר הביתה אחרי יום עמוס חוויות, אינטראקציות, התמודדויות.
כל מה שהוא רוצה זה פינה שקטה.
ניקוי ראש.
שחרור.
לגיטימי, לא?

זה יכול להפוך מחוץ לחוק במשפחה בה הורה מגיע מרקע של חוסר הקשבה לצורך להשתחרר.
להשתחרר בדרך שמתאימה לילד (כמובן, במסגרת גבולות הבית) ולא לפי תכתיב ההורה.
האמא של הילד גדלה בבית בו תמיד היו חייבים להיות עסוקים.
זמן פנוי במובן הפשוט, כמו שהוא, נתפס כאסור ואפילו מסוכן.
מסוכן לא לעשות כלום, לחלום בהקיץ, להשתהות. מסוכן כי אי אפשר לדעת מה יצא מזה.
מסוכן, כי בזמן הזה "עלולים" לצוץ רגשות ומחשבות שלא ברור איך לפעול לגביהם.
היום הגיעה תורה של האמא להיות נחרדת מה"בטלה" הנוראית של בנה.
בעצם, אף פעם לא יצא לה לעצור ולבדוק האם העמדות שהביאה מילדותה נכונות
או מתאימות לה ולילדיה.
האמא הופתעה לשמוע שילדים (וגם מבוגרים) זקוקים ל"זמן מנוחה רדיקלי".
יותר מדויק להגיד שהמוח שלנו זקוק לו.
תחשבי על אין ספור פעילויות שהמוח שלנו מבצע במהלך היום כגרגירי חול שנופלים
במהירות עצומה על הכביש ויוצרים גבעות שמקשות על התנועה.
זמן מנוחה רדיקלי מאפשר לפנות את החול וליצור תנועה חלקה.
יש הרבה צורות למנוחה.
פעילויות שגורמות להרפיה ומילוי כוחות, כמו קריאה, נחשבות בהחלט למנוחה.
אבל ככל שקצב החיים עולה ולחצים מצטברים יש צורך במנוחה יותר "מנוחתית",
כמו חלימה בהקיץ.
חלימה בהקיץ מטעינה את המוח שלנו מחדש.
זה רק טבעי שהמוח זקוק לטעינה, נכון?
אבל זאת רק פונקציה אחת של חלימה בהקיץ.
בזמן שהמחשבות משוטטות בחופשיות המוח עושה עבודה הכרחית של סידור חוויות,
התבוננות בארועים, בדיקת רגשות ומחשבות.
זה זמן לעשות בדק בית פנימי, להגיע לתובנות לגבי עצמי ואחרים, לפתור בעיות.
העניין הוא שכל הדברים החשובים האלה לא יכולים להתרחש אם אנחנו מרוכזים
במילוי משימות חיצוניות.
מיקוד במשימה חיצונית הכי פשוטה כמו חיפוש מספר טלפון חוסם את החלימה בהקיץ
ואת נפלאותיה.

בנוסף, בזמן הזה מתעוררים דימיון ויצירתיות.
ברגעים האלה אנחנו מגיעים לגילויים מפתיעים, רעיונות ופתרונות יצירתיים.
התרבות שלנו מעריכה ומכירה בהישיגים.
חלימה בהקיץ לא נכללת בהם.
היא עלולה להיראות כמו בזבוז זמן, בטלה או שיעמום.
היא עלולה לקומם הורים רבים ולהוציא אותם מהכלים.
אז רגע לפני שאנחנו מעירות לילד שיושב ו"לא עושה כלום",
בואי נזכור עד כמה הוא זקוק לפסקי זמן הנפלאים האלה של רביצה על הספה וחלימה.
זאת בטלה הכרחית ויעילה, נצרכת ביותר בשביל מילוי התפקידים הרבים שיש לו בחיים.

ורגע , לא נשכח גם את עצמינו.
אנחנו זקוקות להם לא פחות מילדים.
את באה לספה?

רגע, אמא! אל תשכחי למלא את כתובת המייל שלך כדי שהפוסטים הכי מעודכנים יגיעו ישירות אלייך

דילוג לתוכן