איזה סוד אמהות מתביישות לספר אפילו לעצמן?
איזה סוד אמהות מתביישות לספר אפילו לעצמן? -הנעל עפה באוויר. אחריה נשמעת צרחה. או שזה היה בסדר פעולות הפוך? – הרצפה של הסופר זוכה לניגוב
איזה סוד אמהות מתביישות לספר אפילו לעצמן? -הנעל עפה באוויר. אחריה נשמעת צרחה. או שזה היה בסדר פעולות הפוך? – הרצפה של הסופר זוכה לניגוב
"אמא, מה אוכלים היום?" "אמא, הקו של בית הספר לא עובד!" "אמא, משמעמם, לי! אמא, הוא עשה לי! אמא, זה התפרק לי!" אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא! לפעמים יש
שלושה טיפים פשוטים להפוך אווירת החגים ה"קורונית" למרוממת ומרגשת עבור הילדים. וגם תעסוקה למגוון הגילאים. חגים. מילה שמעוררת בהרבה מאתנו, האימהות, רגשות מעורבים. במיוחד השנה
בשנה "נורמלית" הייתי כותבת בשלב הזה על הכנות רגילות לקראת שנת הלימודים החדשה. על חששות, על אתגרים, על התרגשות ועל ציפיות שלנו ושל ילדינו מחזרה
כל ילד זקוק להבנה רגשית שההורה אוהב אותו מאוד. וכן לביטחון שאין ילד שהוא אוהב יותר ממנו. הוא לא צריך (וזה גם לא מומלץ) לשמוע
"אמא, משעמם לי!" משפט שמהלך אימים על האימהות אפילו יותר מ"אמא, אני רעב!" כבר מיצית את כל הרעיונות של התעסוקה והבידור. ועוד עם הקורונה שמצמצת
"אני לא יודע לעשות כלום!" "אף אחד לא אוהב אותי!" "אני הילדה הכי מכוערת בעולם!" כואב לשמוע ביטויים כאלה מילדינו. מה חסר להם? אנחנו כל
איזה תמונות את שומרת באלבום המשפחתי? סביר להניח שאת, כמו שאר האנשים, רגילה להנציח חיוכים, חיבוקים, ברק בעיניים, שמחה והתרגשות. הרגעים האחרים שהם חלק בלתי
"איזה בלגן נורא בחדר שלך! אי אפשר לדרוך על הרצפה מרב חפצים. את חייבת לסדר את זה מיד!" "אמא, תעשי לי מבצע של סידור החדר!"
בהשוואה לאמצעים אחרים להשגת משמעת (לדוגמה, צעקות או הפעלת כוח פיזי), פסק זמן נראה כדרך הומנית והגיונית. איך זה עובד? שולחים את הילד לחדר או
שמעת פעם על האמא שהדביקה לבנה את חתיכות הבייגלה עם דבק (אני מאמינה שהוא היה אכיל. הסיפור לא מתייחס לפרט הזה…), כי הוא בכה שהכול
מאז שהייתה תינוקת, היא לא אהבה להתרחץ. תמיד פרצה בבכי במפגש היומי עם האמבטיה, לא משנה כמה ניסיתי להפוך אותו לנעים ועדין: חיממתי את המים
גם בזמנינו ה"נאור", רבים מאתנו, ההורים, משוכנעים שאי אפשר לגדל ילדים ללא ענישה. אז נניח שאומרים לנו שעונש זה דבר שלילי, אבל בשטח איך נלמד
"תגידי, אין לך בושה?! כבר קניתי לך שני זוגות נעליים ושלוש שמלות. את יודעת מה המצב עכשיו, עם הקורונה והכל. הארון שלך מתפוצץ מבגדים! ואת
אנחנו וילדינו בבית. כך גם הרגשות של כולנו-הנעימים והלא נעימים. הם לא הולכים לשום מקום ודורשים התייחסות. במיוחד הרגשות הלא נעימים. איך? ילדים נוטים לבטא
קבלי ישירות למייל מאמרים חדשים.
הצטרפי כאן: