חנות ממתקים

למה כל כך קשה לך להציב גבולות?

כבר בגילה הצעיר רואים שיש לה אופי.
היא עומדת עם אמא שלה לפני בתור במכולת.
כלומר, האמא שלה עומדת והיא מקפצת סביבה ויורה מילים בקצב מסחרר:
“אמא, תקני לי ממתק! אמא, תקני לי! תקני לי!”
“לא, מתוקה! אני לא קונה עכשיו ממתקים!” האמא עונה בסבלנות ראויה להערכה
בהתחשב בעובדה שהיא מחזיקה עגלת תינוק ביד אחת, עגלת קניות ביד השנייה.
תיק צד על הכתף מרמז שהיא חוזרת מהעובדה והיא בהחלט לא נראית כמישהי
שיש לה עודף שעות שינה.

הילדונת לא מוותרת בקלות.
היא מגבירה את הטונים, קולה נשמע גבוה וגורם לאנשים לסובב את ראשיהם.
האמא זזה בחוסר נוחות ומתאמצת להרגיע את הרוחות.
לא הולך לה.
הרוחות רק מתגברות.
“טוב, שרי! אני אקנה לך חטיף ואת תתנהגי יפה. בסדר?”

מתברר ששרי ילדה עצמאית ובעלת יוזמה.
היא נגשת למדפים עמוסים בחטיפים ושולפת שניים.
ליד הקופה היא מתעכבת מול שורות צבעוניות של מסטיקים ושוקולדים
ובוחרת גם מזה וגם מזה.
האמא בולעת את החריגה “הקטנטנה” מההסכם, מסיימת את הקניה ונמלטת מהמכולת.
שרי מקפצת אחריה עם השלל הצבעוני בידה.

לסיטואציה הזאת יש אופציות מגוונות.
נושא, מקום, גיל הילד לא באמת משנים.
הילד רוצה משהו, את לא מעוניינת לאפשר לו מסיבות שונות אבל פועלת בסוף נגד רצונך.
את מסכימה לילד בן חמש להישאר בגינה למרות שכבר מזמן היה צריך לחזור הביתה למקלחת וארוחת ערב.
באותה מידה ילדה בת ה-12 מקבלת ממך פטור קבוע מעבודות הבית כי כל בקשה מצידך נפגשת בהתנגדות.
הזו”צ שלך משאיר אחריו את כל הבלגן אחרי שבת של אירוח כיד המלך ואת מסדרת לבד תוך כדי חריקת השיניים.

מה הסיבה שזה קורה?
מה שבטוח זה קורה לא בגלל שמשהו לא בסדר אתך או עם הילד שלך.
זה לא בגלל שאת חלשה ולא יודעת לחנך או הילד שלך מניפולטיבי או מפונק.
כמובן אני לא מתיימרת להקיף או להתייחס לכל מורכבויות שעשויות להיות במצבים כאלה.
אבל חשוב לי לציין נקודה אחת שיכולה לעזור לך להתבונן במצב ואולי להבין טוב יותר
מה מתרחש אצלך בפנים ואיך זה משפיע עליך ועל הילד.

איך זה מרגיש לך להציב גבול לילד?
האם את בטוחה בעצמך או חוששת?
האם הגוף שלך נינוח או שאת חשה חוסר נוחות?
גם אם הראש שלך יודע שהכרחי וחשוב להציב גבולות, הגוף יכול לספר סיפור אחר.
סיפור של רגשות ותחושות שהוא זוכר הרבה לפני שהילדים שלך נולדו.
בסיפור הזה את חייבת לדאוג שכולם מסביבך יהיו מרוצים ממך ומהמעשים שלך.
יכול להיות שזה סיפור של ילדה טובה שתמיד עשתה את מה שציפו ממנה
ולמדה שרגשות וצרכים שלה פחות חשובים מאלה של אחרים.

כדי להציב גבול לילד את צריכה לשאת את חוסר שביעות הרצון שלו והגוף שלך
מרגיש לא נח עם זה. הגוף זועק “עצרי! אל תלכי למקום הזה. זה לא בטוח שם!”
זה לא בטוח כי ילדה טובה למדה שחיבור לצרכים שלה מונע ממנה את מה שהיא הכי
זקוקה- קשר, קרבה ואהבה.

אני הרבה פעמים שומעת שאמהות אומרות: “הילד לא מקבל גבולות!”
האמת, האדם היחיד שאת צריכה לשכנע בגבול שלך זה את עצמך!
כשאת משוכנעת בגבול שלך את גם פנויה יותר לחשוב איך לעזור לילד עם
רגשות קשים שמתעוררים אצלו בעקבות הגבול שהצבת.
ברגע שאת שלמה עם הגבול שלך את גם פחות נבהלת, כועסת או נלחמת.
את מסוגלת להיות אמפתית כלפי הקושי של הילד ולסייע לו למצוא דרך לשתף אתך פעולה.

בחזרה לאמא של שרי (או של צביקי, של אסתי, של יוסי, של …. ) :
הלב שלי יוצא אליך.
אני ממש מכירה את ההתמודדות שלך.
שרי שלך ילדה עם כוחות נפלאים ורצונות חזקים.
אולי בפעם הבאה כשתלכו יחד למכולת תוכלי להזכיר לעצמך ששרי לא חייבת לאהוב
או להסכים עם הגבול שלך.
אולי המילים הבאות יתאימו לך או שתמצאי את הנוסח המדויק לך :
“יש כאן מלא ממתקים. הכל מגרה וטעים. עכשיו אנחנו לא נקנה ממתק.
תקבלי ממתק בבית/ אחרי הצהריים/ לכבוד שבת וכו’. מותר לך להיות עצובה ולבכות”.

גבולות בריאים טובים לך וטובים לילדים שלך.
אני בטוחה שאין צורך לשכנע אותך.

מאחלת לך שנה טובה,
שנה של בריאות, שפע, ברכה וגבולות בריאים.

רגע, אמא! אל תשכחי למלא את כתובת המייל שלך כדי שהפוסטים הכי מעודכנים יגיעו ישירות אלייך

דילוג לתוכן