למחול להורים

למה כל כך מפחיד להרגיש רגשות קשים כלפי ההורים?

השנים עפות מהר.
את כבר אמא לילדים, אולי אפילו לילדים בוגרים.
ההורים גם לא נהיים צעירים יותר.
יתכן ויש לך קשר חם וקרוב עם הוריך.
את משתפת אותם במה שקורה בחיים שלך, מרגישה את אהבתם,
מתעודדת מהבנתם ומתמיכתם.
אולי הוריך נמצאים בתקופה שבה הם זקוקים לעזרתך ואת מטפלת בהם במסירות.
ואולי הם כבר לא בארץ החיים.

לא משנה בת כמה ובאיזה שלב בחיים את נמצאת, ההורים תמיד נמצאים איתך, בתוכך.
גם אם הקשר ביניכם סוער, פגיע, לא רציף או מנותק.
הם שוכנים בנפשך פנימה גם אם לא פגשת אותם תקופה ארוכה,
וגם אם לא תוכלי לפגוש אותם יותר.
אנשים רבים מרגישים רגשות של כעס, חוסר סבלנות או תסכול לא מוסברים כלפי הוריהם. לעיתים קרובות רגשות אלה מתקיימים יחד עם אהבה, הערכה ואשמה בגלל
הרגשות הקשים.
הערבוביה הזאת לא מובנת ומטרידה.

הרי אנחנו, הורים בעצמינו, יודעים במה כרוך לגדל ילד ומבינים מה ההורים שלנו
עשו בשבילנו.
במיוחד אם גדלנו במשפחה אוהבת ו”נורמטיבית” בלשון העם, ללא טראומות
או התרחשויות מיוחדות.
ילדות רגילה עם הורים רגילים.
הורים יכולים להיות אוהבים, חמים ומשקיעים ועדיין למנוע (בלי לדעת, כמובן)
מילדיהם מרכיבים בסיסיים שדרושים להם על מנת לגדול בצורה בריאה.
מרגע הלידה אנחנו זקוקים לכך שהורינו יראו אותנו רגשית, יגלו אמפתיה לצרכים שלנו
ויתנו תוקף לרגשותינו ולתחושותינו.
ברור שאין הורה מושלם וכולנו עושים טעויות.
אבל כל ילד זקוק לתחושה שההורה אתו, ולא כולנו זכינו לכך בילדותינו.

בכל מערכת יחסים משמעותית קיימים כל מיני רגשות.
גם בקשר בריא בין הורים לילדים בוגרים יתכנו קונפליקטים ואי הבנות.
אבל בקשר בריא ילדים בוגרים מחכים למפגש עם הוריהם, מבינים את מגוון הרגשות שיש להם אליהם,
מרגישים שההורים מכירים אותם באמת ומבינים אותם, יודעים שהוריהם אוהבים אותם ויותר חשוב, מרגישים את אהבתם.
ולפעמים, כמו שתיארתי קודם, פני הדברים שונים.
כמעט כל טלפון לאמא כרוך בהכנה נפשית.
ביקורים הם מעשה נדיר, ולא רק ובעיקר לא בגלל העומס,
אלא בגלל שהם גוררים תחושות לא נעימות.
יש המון שטחי חיים שההורים לא מודעים אליהם, גם כשלכאורה יכלו להיות לעזר בעיצה טובה או סיוע אחר.

זה הזמן להתבונן במה שקורה בקשר עם הורינו.
אני מכירה לא מעט אנשים שנמנעים מההתבוננות הזאת.
לפעמים נראה להם שמצוות כיבוד הורים לא מאפשרת זאת.
אני לא מתיימרת חלילה להביע דעה בנושא הלכתי.
בשביל זה יש דעת תורה.

אני רק רוצה לשאול שאלה: האם חוסר התייחסות לסיפור ההורים והקשר איתם מסייע לכבד אותם או להיפך?
הרי רגשות קשים לא נעלמים כי החלטנו שהם לא קיימים.
הם קיימים ופוגמים ביכולת שלנו להיות קרובים ופתוחים יותר עם הורינו,
ולפעמים למעט כמה שניתן בקשר איתם.
הכרחי להכיר ולהבין את הסיפור של ההורים שלנו.
להכיר בכך שהם פעלו איך שפעלו מתוך המצב והכלים שהיו להם.
שהם עשו הכי טוב שיכלו.
להכיר ולשחרר.
אפשר לעשות זאת רק כשמסכימים לפתוח את העיניים ואת הלב ולהתבונן.
זה יוצר פתח למחילה ולהמשך הדרך עם משא פחות כבד.
זה מאפשר לכבד את ההורים בצורה הכי טובה שניתן וללמוד להפוך להורים עם כלים משופרים יותר.

רגע, אמא! אל תשכחי למלא את כתובת המייל שלך כדי שהפוסטים הכי מעודכנים יגיעו ישירות אלייך

דילוג לתוכן